מה לעשות כאשר הילדים חשים בודדים ועצובים
בשנים האחרונות ילדים נתונים לדחפים יותר מאי פעם, הם פחות צייתניים,
יותר חרדים ונפחדים, יותר בודדים, עצובים ורגזניים.
המשפחה היא בית-הספר הראשון שלנו לאינטליגנציה רגשית. אנחנו מעצבים
בעזרתה את הדימוי העצמי
שלנו ואת רגשותינו ביחס לעצמנו. אנחנו לומדים איך אחרים מגיבים 
אלינו וכלפי רגשותינו, איך לעבד רגשות ואיך להגיב.
לכן כדאי לבנות את מערכת היחסים בין הילדים
להורים על הערכה וכבוד הדדי על הקשבה,
פרגון ועל מידה של שוויוניות.
ילדים/ בני אדם זקוקים לתחושה של שייכות,
קירבה וביטחון בדיוק כפי שהם זקוקים למים ולמזון.
כבוד – יש להקפיד להתייחס אליהם (ואל עצמנו) בכבוד ולא בזלזול.
רצוי להאמין להם, גם אם דבריהם נשמעים לא הגיוניים לעתים.
מומלץ להסביר להם, בצורה הגיונית, עימה יוכלו להזדהות את
הבקשות והרצונות שלנו מהם. מבחינתם, אין תוקף לסיבה "כי אני אמרתי".
לתת להם, עד כמה שניתן, חופש בחירה.
לאפשר להם להתנסות בעצמם, לחוות את עולמם בדרכם.
הומור הוא בין האמצעים היעילים ביותר לפרק מתח, כעס ועצבנות הרבו
להשתמש בו ככל יכולתכם.
הם זקוקים לדוגמא אישית של יושר פנימי.
רצוי להעניק להם את היכולת, לגלות וליצור אמיתות משל עצמם.
לאפשר להם חשיבה ביקורתית ולפתור בעיות בכוחות עצמם.
להתמקד בכוחות החיוביים של הילד. כאשר הילד חש שרואים אותו דרך
התנהגויות נוספות שלו, מלבד האלימות והחוצפה, הוא יוותר על תפיסת
מקום בדרך השלילית. צריך לאפשר לילד לתפוס את מקומו במשפחה ובחברה
דרך התנהגויות ותכונות החיוביות הקיימות בו
חשוב לתת להם לפתח את הדמיון שלהם וכן לתת להם מקום
לפתח את האחריות האישית שלהם.
ניצור תקשורת מאפשרת ומזמינה המושתתת על כבוד הדדי,בהירות, אמון וכנות
מעל לכל, הילדים זקוקים לחום ולאהבה, ליחס מקבל, חומל ומבין.
בואו נזכור שהורה טוב הוא אדם שטוב לו .
נוותר על הציפייה שהחיים יהיו ללא "צרימות" – נתן ל"צרימות" את מקום הכבוד ,
כנקודות מבט להתבוננות ושינוי בכל הרמות.
אז חיו את חייכם בדרך הנכונה לכם , היו שלמים עם מי ומה שאתם , פרגנו לעצמכם,
אהבו את עצמכם , הקשיבו לעצמכם, כבדו את רצונותיכם וצרכיכם.
כתיבת תגובה