מכתבי תודה

 

שלום לכם אובי ואריה  מה שלומכם?

הרגשתי צורך לכתוב לכם  מכתב תודה.

במפגש שהיה לנו לפני כמה שבועות עשית לי תרגיל של דמיון מודרך,
והראית לי איך אפשר לחשוב אחרת. איך אני צריכה להפוך את חדר ההצלחה לחדר האהבה.
הראית לי גם איך לעשות מכתב סליחה.

ואחרי שלקח לי קצת (הרבה) זמן לחשוב על זה, הפנמתי את הדברים.
לפני שבוע בערך היה לי מבחן בספרות והייתי מאוד לחוצה, עד מצב שהתחלתי לבכות מלחץ.

ואז נזכרתי בתרגילים שהראית לי, תרגילי הנשימות והתרגיל של לצייר שמונה על המצח. נשמתי כמו שצריך,
ובשביל להתרכז ציירתי את השמונה על המצח, ואז הרגשתי שאני צריכה לכתוב מכתב סליחה.

אז ישבתי עם עצמי וכתבתי את המכתב, ומצאתי את עצמי כותבת בין היתר שאני סולחת לעצמי
על זה שאני מאכזבת את ההורים ואת עצמי, שאני סולחת על עצמי שעשיתי עגיל באף מאחורי הגב
של ההורים ושאני סולחת לעצמי על הלחץ המיותר שלי ממבחנים.

הגעתי למסקנה שהעגיל באף לא עשה לי טוב, וכנראה שעשיתי אותו מסיבות לא נכונות והחלטתי לסתום אותו,
ומאז אני מרגישה יותר טוב.

רק אז גם הבנתי, שהלחץ שלי באמת מיותר, ואני יכולה להרפות ממנו ולהיות רגועה יותר.
ואני חייבת להגיד לך שזה עזר מאוד!

ניגשתי למבחן הרבה יותר רגועה, ישבתי והרגשתי בטוחה בעצמי בחומר,
כתבתי את כל מה שהיה לי בראש ואמרתי לעצמי שלא משנה מה, עדיף
לכתוב את מה שאני זוכרת מאשר להיכנס סתם ללחץ, ויצאתי מהמבחן רגועה יחסית.
ברגע ששיניתי את הגישה, הכל השתפר אצלי לאט לאט. קיבלתי אחרי זה חזרה מבחן בהיסטוריה,
ולהפתעתי ראיתי שהציון שלי 82! שזה יותר ממה שהיה לי בציון הסופי בבגרות שנה שעברה!
הייתי מאוד מרוצה מעצמי.

ואז היה לי יום שישי בוחן בהיסטוריה, שהיה על היקף חומר מצומצם, אבל עדיין לא מעט חומר.
הייתי בהתחלה בלחץ, ואז אמרתי לעצמי שאין לי ממה להילחץ. זה בסך הכל בוחן,
וגם אם אני אקבל ציון לא טוב תמיד אפשר לשפר. ולא הייתי בלחץ עד בערך דקה לפני המבחן.
חברה שלי ראתה שנכנסתי ללחץ קצת, והיא לקחה אותי הצידה ואמרה לי להתחיל להגיד
לה את מה שאני זוכרת מהחומר. גם אם אני שוכחת דברים לא לפחד, ולהגיד כל מה שאני זוכרת.

אמרתי לה פחות או יותר את כל הסיכום.

היא אמרה לי "את רואה שאין לך מה להילחץ? את זוכרת, את טובה בחומר,
וגם אם לא ילך טוב את תמיד יכולה לשפר!"

התיישבתי לכתוב את הבוחן, וראיתי שהשאלות הן בדיוק מה שהתכוננתי.
גם הכל הסתדר לי בראש, וידעתי מה לכתוב.

למרות שאני חושבת שהכל התערבב לי ביחד, אני מניחה שהלך בסדר.

יצאתי מהבוחן בהרגשה לא כל כך טובה, כאילו שכחתי מלא דברים ולא כתבתי
מה שצריך ועירבבתי הכל ביחד. כמעט התחלתי לבכות.

ואז חברה שלי גם סיימה את הבוחן, וראתה אותי ושאלה מה כתבתי.
אחרי שאמרתי לה את מה שכתבתי היא אמרה לי "נו, ומה זה שונה ממה שאמרת לי לפני הבוחן?"
חייכתי, ואמרתי לה שאני לא יודעת, כנראה סתם נכנסתי ללחץ.

והמורה להיסטוריה ראתה אותי היום בהפסקה, ניגשה אלי ואמרה לי
"כל הכבוד על ההשתפרות בבוחן! חוץ מהשאלה האחרונה שהתבלבלת
קצת הלך לך מעולה!" טוב, הייתי בהלם… שאלתי אותה את בטוחה? היא אמרה לי שכן.
שאלתי אותה מה זה השתפרות? מעל 70? היא אמרה לי "בטח!" ושאלתי "ומעל 80?"
היא אמרה לי בטח!

את האמת? פחדתי לשאול אם זה מעל 90.. וזה גם לא היה משנה לי,
מעל 80 זה מעל ומעבר! אני ממש שמחה על זה!

היא חייכה אלי ואמרה לי כל הכבוד. כנראה מחר נקבל את הבחנים חזרה ואני אדע את הציון.

האמת? שאני מאוד גאה בעצמי…

אני מקווה שילך לי טוב גם במבחנים אחרים, ושאני אמשיך עם הגישה הזאת…
למרות שעדיין קשה לי, ואני לא לגמרי שיניתי את דרך החשיבה שלי, אני חושבת שאני בכיוון הנכון.

סליחה על המכתב הארוך והחופר, פשוט הרגשתי צורך לכתוב לך אותו. אז תודה רבה!

שוב, תודה רבה וסליחה על החפירה,

אוהבת המון והעיקר – להשאר אופטימיים! ;]

—————————————————————————————————————

אובי ואריה היקרים

 תודה

תודה שעזרתם לי לראות שאני יפה

תודה שנתתם לי את הכלים להגיד לא

תודה שלמדתם אותי איך לשמור על קשר עם חברות וחברים ולהיות מקובלת

הסתיים החופש הגדול ואני עולה לחטיבה העליונה ויודעת שאצליח

כי אני יודעת מה עוזר לי ללמוד

אני יודעת מה מרגיז אותי ואיך להגיב

יש לי חברים טובים

 תודה שלמדתם אותי לנשום , לנהל את הזמן , לשים לב למחשבות שלי על עצמי ועל אחרים

ולבחור במחשבות אחרות

 תודה על האהבה, תשומת הלב, ה-sms והצ'טים בפייסבוק

 אוהבת אתכם

 שיר מראשון לציון

———————————————————————————————————

עוד שבועים וחצי אני נכנס תחת התפילין והמצוות של ה' אחרי זמן כול כך
ארוך שהמצב שלי בבית הספר היה לא פשוט עד שעברתי ועכשיו המצב יותר טוב
אז מודה לכם קודם על כול התמיכה שלכם,על ההנאה שלכם,על הכלים שהפקתי מכם….
ואני מקווה שיצא לנו להיפגש סתם באיזה מקום ואתם תראו אותי אחרי גיל ההתבגרות
שעוד שבועיים אני מתחיל אותו…
תודה לכם על הכול אתם אנשים מדהימים

ותודה על כול התמיכה שלכם

אני מודה מודה על שנפל בחלקי זכות לפגוש אותכם ולגלות באמת מי אתם…
ומי אני ומה אני יכול.

———————————————————————————————————

לאובי ואריה

כשהגעתי אליכם לפני ארבעה חודשים

רציתי להשתנות ולקבל יותר ביטחון

רציתי להיות כמו כולם

עד שאם הזמן גיליתי שאני צריך להאמין בעצמי,

ביכולות שלי ובחלומות שלי

 במהלך הפגישות למדתי לקבל את עצמי

ואת מי שאני

ואת איך שאני מתנהג

 בעיקר למדתי שאני לא צריך לחשוב מה

אנשים חושבים עלי

כי כל אחד שונה ואם כולם היו אותו דבר

אז העולם היה משעמם!

 תודה שעזרתם לי לשפר את הביטחון

אפילו שיש לי עדיין על מה לעבוד

 היום אני יכול להגיד שלפני ארבעה חודשים ואפילו הרבה לפני

המצב שלי לא היה ממש טוב ורציתי שהוא ישתפר

ואני בטוח שהוא ישתפר עוד יותר.

 תודה על העזרה, התמיכה וההקשבה

 ———————————————————————————————-

לאובי ואריה המקסימים

תודה שאפשר היה עליכם לסמוך

תודה שידעתם תמיד לעזור ולתמוך

תודה על הרכות, ההבנה, הרגישות והליטוף,

על מסירות שאין סוף לה,

ועל "ראש גדול" מבוקר ועד לילה .

 אוהבים

משפחת ר'. 

——————————————————————————————————

אובי ואריה , לפני שאנחנו נפרדים יש לי כמה מילים

כשבאתי בפעם הראשונה לא הבנתי למה אריה עשה לי עיסוי ברגליים,
אך אני צריך להודות ולומר שנהניתי כפליים.

כל מפגש למדתי משהו חדש שלא אשכח כשהייתי נוכח וזה עוד הוכח.

תודה על כל הזמן שלי הענקתם ובי תמכתם , תודה שהייתם לי לאוזן קשבת ובלתי נפרדת.

אתם עזרתם לי מאוד שאדע איך להיות מאורגן ובלי להיות בבלגאן.

מצבי החברתי השתפר וזה אודות לכם שעזרתם לי להאמין בעצמי והוספתם ביטחון עצמי

אתם שיניתם לי את אורח החיים וזה עשה לי רק דברים טובים כמו:
הצלחה בלימודים ועם חברים ואת היכולת להתמודד עם ההורים
( עם אמא בקשר לבלגן בחדר ועם הכלים חחח)

ואני יודע שאם יהיו לי בעיות אדע תמיד למי לפנות

אני מקווה שנהנתם כמו שאני נהניתי להכיר אתכם

אני מאחל לכם חג חנוכה שמח ושנמשיך להתבדח .

שלכם י. הנועז

 ———————————————————————————————————–

הקול זה הכל

 

לפני שבוע בדיוק התקיים ערב סיום י"ב של תיכון עירוני א',
והבת שלי עמדה שם על הבמה כשהיא לבושה בגלימה המטופשת שבית הספר שכר,
וחובשת את הכובע בדיוק כמו כולם. אלא שבלעדיכם כל זה לא היה קורה.

 קשה לומר שהיינו מופתעים כשס' הודיעה לנו, לפני כארבעה חודשים בערך,
שאין בכוונתה לסיים בית ספר והיא מוותרת מראש על הבגרויות והתעודה.
זו היתה כרונולוגיה של פיצוץ ידוע מראש.

 מאז כיתה א' היתה מערכת היחסים שלה עם מערכת החינוך טעונה ביותר.
העולם הפנימי והעשיר שלה, כמו גם מערכת הערכים והאידיאולוגיה המגובשת,
הרחיקו אותה מבני גילה וגרמו לה לחוש יוצאת דופן ושונה. אז היא בחרה בזכות השתיקה.

 היא שתקה ביסודי- אותו העבירה בארגז החול של בית הספר הדמוקרטי,
היא שתקה בחטיבת הבינייים- אותה השקיעה בלימוד אינטנסיבי בבכיתת המחוננים של בן-שמן,
והיא שתקה עד סוף י"ב- בתיכון עירוני א', עד לרגע שזה התפוצץ.

 באותו היום פנינו אליכם ומעולם לא היינו שלמים יותר עם החלטה כלשהי,
כי זו היתה נקודת המפנה בדרך למציאת הקול שלה. אובי קיבלה אותה בחיבוק ענק
ובלי שאלות מעיקות. אריה ערך לה אבחון רפלקסולוגי- איכותי ומדויק להפליא. ודווקא כאן,
מהמקום שלא שפטו את השתיקה שלה, היא התחילה לדבר.

 והיום הקול זה הכל. "אין ברווזים בעולם" היא אומרת לי, "אין מכשולים מלבד אלו שאני שמתי לעצמי,
אז אני בוחרת שלא להציב אותם יותר".

 מצוידת בביטחון החדש הזה היא עברה את הטסט וקיבלה רשיון,
ככה היא הלכה לראיונות עבודה ועברה את כולם בהצלחה, ככה היא הלכה ללשכת הגיוס
והבהירה להם מדוע היא פציפיסטית ולמה חשוב לה לעשות שירות לאומי במקום להתגייס.
צעדים שלאדם אחר עשויים אולי להיראות  פשוטים ויומיומיים, אבל בשבילה
הם היו עד לא מזמן בלתי אפשריים.

 אז רצינו לומר תודה.

תודה על ההבנה והקבלה. תודה על העזרה בכל שעות היממה.
תודה על שהייתם זמינים לאסמסים/ אס-או-אסים, תודה על הגלים החיוביים ששידרתם מכל מקום בו הייתם.
תודה על שהייתם. תודה על שהינכם.

 הטיפול המכיל והאוהב שלכם העניק לילדה שלנו את הקול, ואת הכל.

עכשיו אין בליבנו ספק שהעולם עוד ישמע ממנה רבות- כי יש לה מה לומר
ובזכותכם היא גם לא חוששת לומר את זה.

 תודות וברכות על ראשכם